בנם הבכור של טובה ומשה. נולד ביום ה' באייר תשל"ד (27.4.1974) במושב גיאה. אח לאייל.

גדל במושב גיאה שליד אשקלון, למד בבית הספר היסודי "ניצן" שבקיבוץ ניצנים ובבית הספר החקלאי "כפר סילבר" הסמוך לאשקלון.

עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה. הוא סיים בהצלחה את מסלול ההכשרה ובהמשך יצא לקורס קצינים. היה לוחם, קצין ומפקד מקצועי ומוערך.

לאחר שחרורו משירות סדיר המשיך לשרת במילואים בפלוגת החבלה וההנדסה (פלחה"ן) של חיל ההנדסה הקרבית.

אורן למד לימודי הנדסת אלקטרוניקה והוכשר כמהנדס אלקטרוניקה ובקרה. מאז שנת 2014 עבד כמהנדס אלקטרוניקה בחברת "די אר יוטילייט", ותואר על ידי חבריו לעבודה כ"חבר אהוב, מקצוען, והראשון לעזור בכל דבר".

הוא היה אדם שמח וחיובי. הוא אהב את החיים, תמיד חייך והיה נכון לעזור בכל עת. הפיץ אור בכל מקום שאליו הגיע, ובזכות השילוב הנדיר של חוכמה, נחישות ומנהיגות שקטה וצנועה – היה אהוב על כולם. אף פעם לא חיפש את אור הזרקורים, אבל תמיד היה שם – נוכח, תומך ועושה את מה שצריך מאחורי הקלעים.

אורן היה קשור במיוחד לאחיו אייל. מאז ילדותם בילו יחד וחלקו חברים ותחביבים משותפים. כשבגרו עברו שניהם לגור במושב נתיב העשרה שבצפון הנגב, סמוך לגבול עם עזה. הם גרו דלת מול דלת ובסוף כל יום ישבו יחד במרפסת ושתו בירה. הם נהגו לטייל יחד, לשחק כדורסל ולגלוש, ופיתחו תחביבים נוספים משותפים.

אורן היה רווק, והילדים של אחיו היו כמו ילדיו שלו. הוא אהב לבלות איתם ולימד אותם לגלוש. אחייניו ראו בו אב שני והעניקו לו שם חיבה – "מוקיס".

אורן ואייל, חובבי בירה ויין, החליטו להגשים חלום ולהקים יקב. במאי 2023 הם שתלו את הגפנים הראשונות בנתיב העשרה וכבר חלמו על היין שיפיקו בעתיד מפרי עמלם. כדי לא להמתין עד אז רכשו בינתיים ענבים, ובספטמבר חנכו את היקב והחלו בייצור היין הראשון.

אורן היה מפקד כיתת הכוננות בנתיב העשרה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר בשעה שש וארבעים יצא אורן, מפקד כיתת הכוננות, מביתו והצטרף אל התושבים שיצאו להדוף את המחבלים. בעת שרדפו אחרי המחבל שניסה להיכנס לבתים, מחבל נוסף שחיכה להם מאחורי הבית הסמוך פתח עליהם באש ממקום מסתור ואחרי קרב ארוך, הצליח להכריע את אורן.

רב-סרן אורן שטרן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בנתיב העשרה. הותיר אחריו הורים ואח.

כתבה גיסתו מלי: "אורן, במותך שמרת על נתיב העשרה. גיסי האהוב, האח היחיד של אייל, הלב מרוסק, כואב ומתעקש לא להאמין. עברו יומיים מהבשורה הרעה, אנחנו על אוטומט, כי זה לא הגיוני, פשוט לא הגיוני שלא נראה אותך יותר. כולך היית מלא רק בטוב, מלא בנתינה אינסופית, אדם שלא יודע להגיד לא! איש טוב, צנוע, מלח הארץ עם חיוך נצחי וביישני. רוצה להודות לך על מי שהיית עבור אייל, עבור הילדים שלי, עבורי. הדוד האהוב, המצחיק שתמיד דואג ונמצא. גם במותך דאגת לאחר ולא לעצמך, גיבור אמיתי. אתה ודני הצלתם את השכונה, הייתם תמיד יחד וגם במותכם המר. תחסר לנו בכל רגע בחיינו. תחסר לברי שלי שהעריץ אותך מאז ומתמיד, שלא מצליח להבין איך הלכת, לנוני ששיגעה אותך, לטל בגלישה ולגלגול שתמיד פינקת. מה אייל יעשה, לא יודעת. אוהבים אותך, לא מבינים ומפחדים מהרגע שהאסימון ייפול. לנצח תישאר בליבנו ותמיד נדאג לדבר ולספר עליך. אוהבים לנצח, כולנו".

בחודש פברואר 2025 השיקו אייל ומלי אשתו את "יקב אורן" לזכרו. התווית על בקבוקי הבירה הנמכרים במקום נושאת את תמונתו של אורן, והאורחים המגיעים למקום נהנים מיין ובירה ושומעים את סיפורו של אורן.

אורן, כתבו אוהביו, ייזכר תמיד בליבם של המשפחה והחברים כאיש גדול עם לב ענק. בני המשפחה קעקעו את דמותו על גופם - אורן עם גלשן ביד וכובע על הראש.